2 בלילה
עכשיו יצאתי ממקלחת ארוכה אחרי שהילדה ואשתי (שיחיו חמסה חמסה חמסה) נרדמו.
זה הצ'ופר של יום ההולדת שלי, העברי, הלועזי מגיע רק עוד כמה ימים.
אני כבר מכין את עצמי ליום הולדת שלא יישכח - אשתי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות! אתם מבינים לאיפה זה הולך... אלא אם היא מפתיעה. למרות שהיא לא אוהבת הפתעות...
לכבוד יום ההולדת שתיתי בירה, הייתי צריך לבקש את הרשות של אשתי. טוב, נו, לא ממש, רק קצת...
וגם הייתי צריך להתנצל לא מעט פעמים על כל מיני דברים שלא ממש עשיתי, חיי נישואין.
אחרי שהתנצלתי, אשתי אמרה לי בקול החמוד הזה שהיא עושה - "אל תתנהג אליי מגעיל יותר". סבבה, לא הייתי מגעיל, אבל אני לא יודע בקשר אלייך...
אז לגבי הילדה, היא קטנה. מאוד קטנה. בת 3 שבועות וחצי, אבל מי סופר (את הדקות).
בכיינית, מאוד! אמא שלי אמרה לי שהייתי ילד שנמרח כמו מרגרינה שזה דבר טוב שבמילים שלה אומר שהייתי סוּפּר לא בכיין. אשתי, לעומת זאת, כנראה הייתה הבכיינית עם הגזים - אחרת אין לילדה מאיפה להביא את זה!
אז אחרי שאשתי עבדה קשה על להאכיל, להניק, לחתל (גם בעזרתי), לנענע (גם, בעזרתי) ולשיר (לזייף שירים).
נוט טו סלף - יותר מדי סוגריים...
הילדה נרדמה עליי אחרי שתי שניות.
אז מתי בדיוק מתחיל הכיף של לגדל ילדים?!
אני חבר בקבוצת פייסבוק כזו של גברים מטרוסקסואליים שמתלוננים על שלטון הנשים על חיינו וחושבים שאבות מנהלים את העולם - כל גבר שם מאוהב בילדים שלו קשות וחושב שהם נזר הבריאה, תכלית היקום והמשיח בן דוד הבא.
אני, אישית, סובל! כלומר, יש רגעים מגניבים שהילדה מחייכת מתוך רפלקס או משחררת נוד מצחיק של נהג משאית, אבל בינתיים זה סוג של טמגוצ'י - מעט חיבה, הרבה קקי, פיפי, בכי, שינה וחוזר חלילה!
המשך יבוא, אני מניח... אחרי שינה אמיתית!
עכשיו יצאתי ממקלחת ארוכה אחרי שהילדה ואשתי (שיחיו חמסה חמסה חמסה) נרדמו.
זה הצ'ופר של יום ההולדת שלי, העברי, הלועזי מגיע רק עוד כמה ימים.
אני כבר מכין את עצמי ליום הולדת שלא יישכח - אשתי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות! אתם מבינים לאיפה זה הולך... אלא אם היא מפתיעה. למרות שהיא לא אוהבת הפתעות...
לכבוד יום ההולדת שתיתי בירה, הייתי צריך לבקש את הרשות של אשתי. טוב, נו, לא ממש, רק קצת...
וגם הייתי צריך להתנצל לא מעט פעמים על כל מיני דברים שלא ממש עשיתי, חיי נישואין.
אחרי שהתנצלתי, אשתי אמרה לי בקול החמוד הזה שהיא עושה - "אל תתנהג אליי מגעיל יותר". סבבה, לא הייתי מגעיל, אבל אני לא יודע בקשר אלייך...
אז לגבי הילדה, היא קטנה. מאוד קטנה. בת 3 שבועות וחצי, אבל מי סופר (את הדקות).
בכיינית, מאוד! אמא שלי אמרה לי שהייתי ילד שנמרח כמו מרגרינה שזה דבר טוב שבמילים שלה אומר שהייתי סוּפּר לא בכיין. אשתי, לעומת זאת, כנראה הייתה הבכיינית עם הגזים - אחרת אין לילדה מאיפה להביא את זה!
אז אחרי שאשתי עבדה קשה על להאכיל, להניק, לחתל (גם בעזרתי), לנענע (גם, בעזרתי) ולשיר (לזייף שירים).
נוט טו סלף - יותר מדי סוגריים...
הילדה נרדמה עליי אחרי שתי שניות.
אז מתי בדיוק מתחיל הכיף של לגדל ילדים?!
אני חבר בקבוצת פייסבוק כזו של גברים מטרוסקסואליים שמתלוננים על שלטון הנשים על חיינו וחושבים שאבות מנהלים את העולם - כל גבר שם מאוהב בילדים שלו קשות וחושב שהם נזר הבריאה, תכלית היקום והמשיח בן דוד הבא.
אני, אישית, סובל! כלומר, יש רגעים מגניבים שהילדה מחייכת מתוך רפלקס או משחררת נוד מצחיק של נהג משאית, אבל בינתיים זה סוג של טמגוצ'י - מעט חיבה, הרבה קקי, פיפי, בכי, שינה וחוזר חלילה!
המשך יבוא, אני מניח... אחרי שינה אמיתית!
